<h1>ספר החינוך מצוה נ"ב</h1>
<h2>דף מא.</h2>
שלא נאכל בשר שור הנסקל, אפילו נשחט כראוי, מכיון שנגמר דינו בשרו אסור, כן מפורש במכילתא, שנאמר [שמות כ"א] ולא יאכל את בשרו, ולאו דוקא שור אלא אף כל המזיקין בהמה חיה ועוף, אלא שידבר ברגיל. משרשי המצוה כדי להסכים בדעתינו שכל מי שבאה תקלה על ידו מרוחק ונאמס עם אלהים ועם אנשים, ואפילו שוגג כמו הבהמה שאין לה דעת, וכל שכן מזיד. ובתתנו דעתנו על דבר זה יביאנו להזהר הרבה בכל מעשנו על שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם. מדיני המצוה מה שביארו זכרונם לברכה שבין תם בין מועד נסקל על כל בריה שממית, בין איש או אשה או קטן או עבד, ושאין גומרין דינו אלא בפני בעליו אם יש לו בעלים, וכן מה שאמרו [ב"ק מ"א ע"א] שיש צדדין הרבה שהשור ממית ואינו נסקל, ויתר פרטיה מבוארים בקמא. ונוהגת מצות איסור בשרו בזכרים ונקבות, ובארץ ישראל דוקא נוהג דין שור הנסקל על פי הסמוכין, ובבית דין של כ"ג, ועובר עליה ואכל כזית מבשרו במזיד לוקה.
